אברהם טאג' מאהל

חינה הודית

טקס החינה הינו טקס הפרידה של האם מביתה ,

 האם כביכול מכינה את החינה מדמעותיה.

 

שורשיו של הטקס הינם מוסלמים ועם הזמן

 התגלגלו גם לדתות אחרות.

 

אוהל ואביזרים.

 

אוהלי החינה ההודית הינם צבעוניים ומרהיבים ,

 האוהל מקושט כולו בפרחי בד צבעוניים,

בתוך האוהל מניחים 2 כסאות לחתן והכלה

 המיועדים מלפנים ו 2 כסאות לשושבינים מאחור.

 כל הכיסאות מרופדים בבד לבן ,

כמו גם השטיח באוהל – סמל לטוהר.

 

סמאיי–          לצידי הזוג מונחים פמוטי שמן

 (היום פמוטים אלקטרוניים)- נגד עין הרע        

 ולגירוש רוחות רעות.

 

אגוז קוקוס–    הקוקוס הוא סמל וברכה לשפע ומזון.

 

אורז–            האורז מסודר בצבעים בתוך מקלעת

 שנקראת " סופ "-האורז מסמל פוריות עושר והצלחה.

סוכריות–      סמל למתיקות .

האר פרחים– שרשרת פרחים שמניחים החתן והכלה

 זה לזו כאות להערכה וכבוד הדדי.

שירה לראש- שרשרת מכסף ושרשרת מפרחים

 שקושרים לראשי הזוג. סמל  לעושר וצמיחה.

 

טקס החינה

ביום החינה לובשת הכלה בגד ירוק

ותכשיטים תואמים – סמל להתחדשות וצמיחה.

הזוג המאושר נכנס לתוך האולם בתהלוכה מפוארת

 (יחד או לחוד-ע"פ רצון המשפחות)

הכלה מובלת ע"ג אפריון מפואר הנקרא – דולי ,

 החתן נישא על הידיים בליווי שמשייה מהודרת

 הנקראת – צטרי.

את התהלוכה מלווה מתופף  ובנות אשר מפזרות

 עלי כותרת צבעוניים .

מאחור מתלוות הנשים נושאות בידיהן את קערת

 החינה המקושטת ואת מגשיות החינה עם כל

 המתוקים . הקהל משוריין במקלות דאנדייה

 (מקלות ריקוד) , ובכובעים , אשר חולקו להם

 מבעוד מועד , מקבל את הזוג בליווי שירים ובריקודים.

 

החתן והכלה עונדים זה לזו את שרשרת ה"האר"

 ומתיישבים בכיסאות הקדמיים,

מאחור יושבים השושבינים.

את הטקס מנהלת אחת מבנות המשפחה

 שאיננה אלמנה או גרושה .

מנהלת הטקס מאכילה את החתן והכלה המיועדים

 ואת השושבינים בסוכרייה לחיים מתוקים.

 

לאחר מכן לוקחים את השירה מניחים ל-5

רווקות על המצח (ברכה למציאת זיווג ואולי

 אף להתחתן בתוך שנה) ואז קושרים לחתן ולכלה

 על הראש.

 

מריחת החינה– אצל העדה ההודית מקובל למרוח

 את החינה על אצבע יד ימין – אותה האצבע

 שעונדים עליה את הטבעת בטקס החופה

 (כיום יש הרבה כלות שלא מוכנות לענוד את

 הטבעת בחופה על אצבע אדומה ולכן מורחים

 את החינה על כף היד כמו בחינות מרוקאיות) .

לאחר מריחת החינה לוקחים קצת חינה מאצבע

 החתן ומעבירים לאצבע הכלה ומעבירים גם

 מאצבע הכלה לחתן באמונה שיהיה קשר טוב

 חם ואוהב לאורך הדרך המשותפת בין בני הזוג .

 

הענקת תכשיטים– משפחת החתן מביאה תכשיטים

 ועונדת אותם לכלה וכן משפחת הכלה לחתן .

 

זריקת האורז– כל אורח שרוצה לברך את בני

 הזוג מגיע אל האוהל לוקח חופן של אורז

בשני ידיו מניח מעט על הברכיים , מעט

 על הכתפיים וזורק את השארית מאחורי הזוג,

מבוצע 3 פעמים ברצף , כלומר הזוג הטרי

 ישאיר את כל צרותיו מאחור ויחל דרך חדשה

 של הצלחה , שפע, עושר ופוריות.

 ולבסוף מסובבים סביב ראשי הזוג כסף

(כל אחד על פי רצונו ותחושותיו) שלושה

 סיבובים ומניחים בתוך קערת האורז –

נגד עין הרע , הכסף נתרם בדרך כלל לבית הכנסת.

 

חלוקת מתנות להורים – שתי האימהות יושבות

 לצד הזוג ומקבלות בגד (בד"כ סרי) מהסבתא

אשר אותו הן מניחות על בטנה של האם,

 והאח מניח את הבגד (בד"כ סרי)

על כתפי האם, לאחר מכן מוזמנים שאר אנשי

 המשפחה להוסיף אף הם את מתנות הביגוד

שהביאו עימם.

 

ציורי חינה– מנהג נוסף הוא ציורי החינה.

 מקובל להזמין הביתה יום לפני החינה

מקעקעת חינה , בכדי לצייר ציורי חינה

 לכלה ולמשפחתה הקרובה . בהודו מציירים

 ציורי חינה על הידיים והרגליים של הכלה

 ובין הציורים רושמים את שם החתן ,

החתן צריך למצוא בין העיטורים הצפופים

הללו את שמו וזה יקרה כמובן רק בליל הכלולות.

 

דברים נוספים שכדאי לדעת– בהודו נהוג היה

 למרוח את החתן והכלה (כל אחד בביתו)

 בנוזל כורכום ולאחר מכן בחלב קוקוס

ולאחר מכן ישבו בני הזוג והאכילו את

ילדי המשפחה , ישובים על מפה לבנה

 על הרצפה וכולם אכלו מאותה הצלחת.